אז אחרי קליק מידי בנינו התחלנו פגישות יזומות בהם למדנו שאנחנו באים מעולמות וערכים ממש דומים . הרגשתי שאני טיבעית ולא צריכה להטות על עצמי מסכות כדי להרשים ולהוכיח שאני אהיה אמא טובה לילדים שלהם . וכך גם הם . סופר חשוב להיות מסוגל להיות אתה . 0 מסכות . גם ככה הכל ינשור בדרך והפרצוץ האמיתי ייחשף . לא משכנו זמן , 2-3 פגישות שבהן דובר על איך כל אחד ואחת מאיתנו רואה את ההורות , הסדרי ראיה , ערכי חינוך ועוד . ואז קבענו עם עורך דין כדי להתקדם ולזקק את רצונותינו עד לכדי חתימת חוזה הורות . בפגישות האלו מתעסקים בהכל . בכל סנריו אפשרי מרגע שיתחילו הטיפולים ועד שהילד מגיע לגיל 18 . זה ארד קור . זה מלחיץ וזה מכניס המון פחד ונסיון לשמור על המקום שלך מוגן בתוך כל הדבר הזה . והרי הכרנו לפני שניה ורבע בערך , אלו סך הכל אנשים זרים שעומדים להקשר לחייך לעולמים . שום רגש של התאהבות מקהת חושים . הכל מאוד רציונלי והשיח כולל בתוכו תאורים של מצבים פחות פוטוגניים של החיים , כמו מה תהיה התוצאה אם אחד מהצדדים יחזור בתשובה , מה אם אחד מההורים יחליט לעזוב את הארץ ועד דברים כביכול "פשוטים" יותר כמו החלטות על אירועים שקשורים בילד , טיפולי שיניים או נסיעה לפולין במסגרת בית הספר ועוד ועוד ועוד ... היייי ומזכירה לכולם - לא רק שהילד עדיין לא פה , אין לנו בכלל פאקינג מושג מה זה הדבר הזה שנקרא ילד . כלומר על אמת . ובתוך כל הדבר המבעית הזה צריך להיות מסוגל גם לשמור על הוגנות מירבית . לא פשוט . אבל ישים . דיפנטלי מראה על יכולת להתפשר ולחשוב גם על האחר . וזה מאסט לבניית משפחה . כל משפחה . חשוב לדעת שללא חוזה הורות חתום ע"י עורך דין , לא מתקדמים . לא מאשרים טיפולים לאישה . התהליך אצל העו"ד אורך בין 2-3 פגישות . יושבים ודנים במה שהכי צובט בפנים . ובמקרה הפרטי שלנו עם 3 דעות ולא 2 . וזה לא שלא התמודדתי עם פחדים . למשל איך אני תמיד אהיה אחת מול שניהם . ויודעת שגם הם התמודדו עם פחדים משלהם . למשל , כל אחד מהם מבחינת החוק במדינה יהיה נטול זכויות על ילד אחד שלנו . והפחד של ... אוקיי עכשיו הכל מדהים ,איך זה יעבוד אז , מתקתק בתוך כל אחד ואחת מאיתנו . וזה טיבעי . הכי טיבעי שיש . גששנו את דרכנו באפלה תוך כדי התמודדות עם הפחד מתוך הכרה בו ועשינו כל אחד כמיטב יכולתו להביא אותנו למקום ששלושינו רגועים ומרוצים מהתוצאה . זו שבעיננו תהיה הטובה ביותר עבור ילדינו העתידיים . חשוב חשוב חשוב שכל צד יפתח את הלב ויראה מתוכו את האדם שהולך לחלוק איתו את המשפחה העתידית הזו ואת צרכיו , לא פחות מצרכייך שלך . טובת הילדים בפרונט . טובתנו צעד אחד אחרי אבל בחשיבות עליונה גם היא . כי מה שחשוב בסופו של יום זה להיות הורים שמחים ולא מתוסכלים ולגדל ילדים בריאים בנפשם ומאושרים . ומשהו שהבנתי בדיאבד , היום שאני כבר אמא ל 2 , החוזה הזה הוא אבן דרך , מעין 'אנחנו מאמינים' . ואז הגיעו הילדים , כבר לא על הנייר , אלא ממש ישנים בחדר הסמוך ופה נכנס גם הצורך לגמישות . סופר חשוב לא להתפס על כל מילה בחוזה , להשאר אלסטיים ולזוז עם הגבינה .. גם אנחנו זזנו ולא מעט . בעיניי הורות משותפת – אם זה טוב או רע זה רק בידיים של מי שמרכיב את המשפחה הזו . נקודה .
איך זה יכול לקרות גם לכם ? לחצו כאן וקראו על המסלול המהיר בדרך להורות משותפת
