יש לי מקום אליו אני בורחת כשכל חושי מתחדדים לדבר אחד. התמודדות.
כשאני בהתמודדות עם משהו שמצריך מימני כל חוש וכל אנרגיה למקום הזה אני נכנסת.
למערה הפרטית שלי.
חלקכם מכירים אותי מפוסטים קודמים ולמי שלא 'היי' אני גל , אמא ל 2 קסמים ( 4,2 ) בהורות משותפת עם רועי ואוהד.
עד לפני מספר חודשים נהגתי לשתף מידי פעם פוסטים על החוויה האישית שלי כאמא בהורות משותפת .
מי שמכיר אותי קרוב יודע עד כמה אני בן אדם פרטי ועם זאת באופן הכי פרדוקסלי כאשר מחליטה לשתף ולחשוף הולכת עם זה עד הסוף . אין ביניים. הכל או כלום.
לפני כחצי שנה חווינו כמשפחה חוויה מטלטלת שהתחילה בטיול ראשון שלנו יחד - אני אוהד, רועי והילדים .
טיול משפחתי לתאילנד עליו בנינו 'צמרמורות של חלומות' חודשים לפני .
ימי טרום הקורונה כשעוד חלומות שכאלו נראו נגישים והגיוניים ( מי האמין שכמה חודשים אחרי לטוס לחו"ל ירגיש אפשרי כמו לטוס לירח )
אותו טיול נכסף התחיל בחופי תאילנד האקזוטיים ונגמר אחרי 14 יום על ספת פסיכולוג מטפל משפחתי.
אני חושפת נושא כל כך פרטי בעיקר כי לאורך השנים הפכו את המשפחה שלי 'קצת' למודל. וכמו כל דבר שהוא 'מודל' הוא נטול פאקים. הוא מושלם . אין בו סדקים.
כולם רוצים 'כזה' .
אך המציאות קצת יותר קשוחה מתמונה פוטוגנית באינסטה.
היום אני מדברת ממקום שמצאנו את הדרך אחד לשני ולשלישי מחדש , בהתמסרות שאינה מתפשרת בשום צורה טיפלנו בעצמינו תוך הבנה שאין דבר חשוב מכך בעולם כולו.
המשפחה שלנו.
אהבתי את אוהד ורועי בעבר ומודה היום אוהבת יותר.
הערכתי את אוהד ורועי בעבר ומודה היום מעריכה יותר.
אהבתי את מה שייצגנו כמשפחה ומודה בפה מלא שהיום אוהבת הרבה יותר.
למדנו שמשפחה מושלמת מתחככת לא מעט גם במקומות של החוסרים שלה.
למדנו לחבק , לאהוב ואף לצחוק קצת דווקא על המקומות הפחות מושלמים האלה בכל אחד ואחת מאתנו.
להעריך את השונות במקום לפחד מימנה.
אז תמיד בהרצאות שלי אני מסיימת בכך שאכן משפחה בשלוש היא מאתגרת יותר (בנינו - איזו משפחה לא ? ) אבל אם זה יהיה טוב או רע זה רק בידיים של מי שמרכיב אותה.
היום עומדת מאחורי המשפט הזה הרבה הרבה הרבה יותר.
איך אפשר לדאוג שזה לא יקרה לכם ? לחצו כאן וקראו על המסלול של אורו בדרך להורות המשותפת
