יש גם ימים קשים.

אתמול הילדים חזרו אליי אחרי 2 לילות אצל אבאז'..

תמיד אחרי 2 לילות רצופים 'ללא' אני כבר ממש טעונת מצברים ומחכה לאסוף אותם מהגן. מתרגשת לראות אותם,לחבק, להקשיב, לצחוק, לשחק ולחלוק חוויות.

אתמול היה בול כזה.

תמיד אחרי 2 לילות שהם לא בבית הם גם חוזרים אליו מרוגשים יותר, לחדר שלהם, למשחקים, לוויב. אתמול קרה בדיוק ככה.

וכמו תמיד סביב 20:20 הם כבר אחרי מקלחות, אוכל, קצת משחק, חצי שעה זמן מסך ובמיטות. ריי נרדמה תוך 5, רנה ממצב של שיחות ערות ומלחמות דמיוניות עם דמויות הפלסטיק המיניטוריות שלו, אט אט הקול נחלש, כמו תמיד, המרווחים בין המשפטים הדמיוניים שמחליף עם הדמויות הדמיוניות גדלים ונהיה שקט..

ואז זה קרה ... אזעקה..

ואני לבד איתם בבית, רנה בן הרבע ל 6 לא פוצה פה ושומר על קור רוח, שוכב במיטה עם עיניים פקוחות וריי בת הרבע ל 4 ישנה ! תמיד מפתיע אותי אצלה איך תוך 2 דקות היא כבר מדברת עם חדי קרן ורודים בחלום.

אני נסערת בתוכי, מבולבלת רצה לחדר שלהם , מחבקת את רנה הער. מנסה להכיל את הוויב ולהרגיע את עצמי בו זמנית ורועי אחד מאבות ילדיי כבר מתקשר..

מאפס אותי ! מנהל אותי, זו שחווה רגע אחד של כאוס נפשי מודחק .. ואני על אוטומט, מרימה עליי את ריי הישנה, טלפון צמוד לאוזן, מנהלת את רנה לצאת מהבית לחדר המדרגות.

ורועי איתי בטלפון ואוהד שולח הודעה 'גל מה איתך' .. ואז שיחת וידאו של אבא רועי ועוד אחת של שניהם ואני כבר מרגישה פחות לבד.

ועובר לי בראש כשאני בחדר מדרגות, 161 ס"מ על 48 ק"ג ומחזיקה כבר חצי שעה על הידיים את ריי שמקפידה לא להתעורר כדי לא להבהיל את עצמה- אני מרגישה אותה, מחבקת, מנענעת ולוחשת לה שאמא פה שומרת עליה תמיד ושואלת אותה אם היא יודעת? והיא מהנהנת שכן והעיניים האלו שלה לא נפקחות לשניה.

ואני רק חושבת על איזה מזל שהילדים שלי איתי היום, הייתי משתגעת אם כל הדבר הזה קורה והם לא לידי. וליבי יוצא אל הבנים (אבאז') ואני מבינה את אין ספור השיחות והוידאו כי זה מרגיש ממש חסר אונים להיות רחוק וההבנה מה עובר ריגשית על אבות ילדי מעוררת אצלי את הרצון להקל עוד יותר. כי ידעתי למה אני הייתי מייחלת אם הייתי במקומם.

אז מקפידה שוב אחרי כשעה לעדכן שריי פשוט המשיכה לישון ורנה היה קצת בהיי וקירנף שניצלים בלי הפסקה ושמע כל מיני שירים שמחים ביו טיוב ואני אפשרתי הכל, כי הרגשתי שהילד מוצף ומחפש דרך לפרוק. אז פשוט זרמתי איתו על הדרך.

ושניהם ישנו איתי כל הלילה בחדר.. והלב שלי כאב ואהב וגונן. דאג והתפלל שרק יהיה לילדים שלי טוב. שהעולם יהיה מקום שבטוח לחיות בו.

**ואז 3 בלילה האזעקה השניה הגיעה... ואיתה כבר הרבה יותר פחד והמון שאלות. ריי שלי רעדה, רנה לא דיבר וריי לא הפסיקה.

אמא למה היינו היום המון בחוץ ולמה היה המון רעש ורנה כבר היה מפוחד ומודאג. וגם אמא. את שיחות הוידאו הבאות עם אבאז' כבר הייתי צריכה לא פחות מכולם** #keepsmilingformybabies לייק תגובה שתף