לתפקיד שלנו כהורים יש ערך מוסף

אין כמעט הורה שלא מכיר את הסיפור על 'הפיל שרצה להיות הכי'.

רנה שלי מאוד אהב את הסיפור הזה ועוד לפני שמלאו לו שנתיים מצאתי את עצמי מקריאה אותו בלופ, שוב ושוב ושוב , עד שבשלב מסויים נפל האסימון.

הבנתי שהמסר של הסיפור המקסים הזה רחוק מלהיות חינוכי בעיניי.

בגדול למי שלא מכיר...

פיפילון חמוד וקטן שהחליט שלא בא לו להיות אפור ושהוא רוצה להיות צבעוני. וכשכבר מצא את הדרך להשיג את רצונו אחרי תלאות דרכים חזר צבעוני מאוד,מאושר,צוהל וגאה לכפר האפרפר שלו,

"זכה" לעמוד מול כפר פילים שלם שמקרקר עליו מצחוק ולו רק מהסיבה שבחר להיות שונה.

וכאילו זה לא מספיק - את הרוב "חטף" דווקא מהוריו ואחותו הפילפילונת הקטנה.

לבסוף הוא התרצה ו"הבין" שעדיף להיות אפור ומקובל ואפשר לכל הפילים בכפר לשטוף מימנו את הצבעוניות הנהדרת במטחי מים קולחים מהחדקים שלהם, שמחקו מימנו כל זכר של ייחודיות.

וכך חזר להתמע באפרוריות של הכפר וכולם נרגעו.

בעיניי עצוב ולא משעשע בכלל.

מסר שמעודד כפייה, אלימות וחוסר קבלה של השונה - ממש ברוח התקופה, שבה ילדים יותר מתמיד מחרימים,מנדים,משפילים,אלימים כלפי כל מי שקצת לא בא להם טוב בעיניים.

ועדיין , רנה ממש אהב את הסיפור.

לכן, כל פעם שהקראתי גם הקפדתי ללמד אותו כמה זה לא חברי לצחוק על מי שמרגיש שהוא רוצה להיות שונה.

הסברתי לו כל פעם מחדש שלא חייב להיות כמו כולם אם מרגישים אחרת ושזה בסדר גמור אפילו.

ומי שלא מקבל את זה - הבעיה היא שלו. צבעוני זה יפה ובולט ובעיקר בעיקר זה מה שהפילון רצה להיות.

ורנה הבין ושאל שאלות . כי הוא ילד סקרן, פיקח וחכם בטירוף.

מאוד משמח ומרגיע אותי שבחרתי לבנות לנו משפחה שמלמדת את ילדיי קבלת השונה כמובן מאליו.

הרי גם אנחנו בחרנו אחרת וכל כך מאושרים ושלמים עם הבחירה ושלמות אי אפשר לזייף , בטח ובטח לא בפני ילדים ויותר מכך לא בפני עצמך.

אז ערך חינוכי עליון מבחינתי זה שילדיי לעולם לא ילכו בתלם כי חייב , אלא יגששו וימצאו את הדרך הפרטית שלהם.

גם אם היא לא על הקווים וגם אם כוללת פיתולים, תהומות, נסיונות ותהיות. כי במקום בו פוגשים מדרון, פוגשים גם הר גבוה מאוד, הרבה חופש והכי חשוב אופק.

אופק להחליט ולגדול להיות מי שאתה באמת.

אפור או צבעוני - זה כבר שטויות, כולה צבע.

לאן שלא תפנו תראו אותי אתכם - רנה וריי שלי