טיפולי הפוריות בדרך להורות המשותפת

היי לכולם .. בזמן האחרון המון פניות אליי היו בנושא סופר חשוב - טיפולי הפוריות בדרך להורות משותפת. אז זו החוויה שלי ...

בבית על הספה , 23:00, זמן לזריקה הראשונה . מפוחדת מוות. מצמידה אצבע לבוהן ,מקפלת את העור וביד שניה רועדת הזריקה. ממלמלת לעצמי 'תתמודדי.' ולא מצליחה.מצלצלת בוכייה לחלי חברה שלי ומזעיקה אותה. אחרי כמה דקות שהיא אצלי אני אחרי והיא אומרת 'אוטוטו את תעשי את זה לבד , מבטיחה' . את השניה כבר עשיתי לעצמי. גיליתי שהשד לא נורא כל כך. חוץ מיזה ההורמונלי שמתיישב בגוף ומשחק לך במוח.

תקופת טיפולי ההפרייה היא תקופת חיים של יקום מקביל לכולם.שגעון של הגוף והנפש. בכי, עצבים. וחייב גם לזכור: למען הצלחת הטיפול חייב לשמור רוגע, אמונה ותקווה. אין פרדוקס גדול מיזה . את הפרדוקס הזה אני בחרתי לאזן על ידי דיקור שעליו הקפדתי במהלך כל תקופת הטיפולים וההריונות ועד הלידה. לי אישית זה ממש עזר. גם נפשית וגם גופנית . את פרופסור לברון שאותו הפקדתי על 'הכנסתי להריונות' בחרתי בהמלצת חברה טובה ששני ילדיה פרי ידיו. מאוד חשוב בעיניי להתחבר ולהאמין בזה שיעביר אותך את התהליך. החיים הפכו ללופים של: פגישות אצל לברון, פרוטוקול טיפול, הורמונים, הזרקות, בדיקות דם, בדיקות זקיקים, חדר ניתוח, הרדמה מלאה, שאיבה, הפריות, החזרה, התרגשות, מתח, ציפייה . תשובה שלילית – בום. בועת חלום שמתנפצת. חודש של התעסקות כמעט בלעדית בזה והכל מתנקז לשניה הזו של תוצאות באתר. ועכשיו בואי תתמודדי עם עצמך. עם הבנים.הרגשת כשלון צורבת. בהרגשה שלי אני אחראית.הכל קורה בתוכי. שבורה.

בין ההצלחות והכשלונות שלי היו גם מצבי ביניים של הצלחה התחלתית שהסתיימה בהפלה.וזה שובר. טוטאלית . ואז נקלט שוב הריון והגוף נכנס לפוסט טראומה כי הגוף זוכר. עצב קיומי כזה שמתערבב עם התרגשות גדולה שכלואה בגוף עם זכרונות מרים. להתרגשות הכלואה הזו לוקח זמן להשתחרר. החלטתי לעשות מעקב הריון אצל פרופסור דוליצקי ,שהפך לי את חווית ההריון לרגועה במקסימום. הרגשתי בידיים טובות ובבחירה הזו האמפתיה והחיבור בנוסף למקצועיות שיא, היא סופר חשובה . זו תקופה שאת צריכה להרגיש שיש לך על מי לסמוך .

דולציקי לא לקח סיכון על הרחם הבוגר שלי וכדי לתמוך בו שיחזיק את ההריון נשלחתי 3 פעמים בשבוע למשך 4 חודשים לאחות מרפאה לקבל זריקה לשריר של הטוסיק. בשליש הראשון בכל בדיקה כונתי 'הריון צעיר'. אוייש כמה שנאתי את הביטוי הזה שבגדול ממליץ לי 'לא להיקשר להריון. עדיין'.

כל בדיקה צריך 100% הצלחה. אין בערך. 100% סנכון בין מליון רגעים שאמורים להתרחש בדיוק טוטאלי. בו זמנית, כדי שהעובר הזה שצומח בתוכי יהפוך לילד הזה שלנו. ההריון התקדם , החרדות פחתו. אהבתי להיות בהריון והרגשתי הכי נשית וסקסית אבר. פילאטיס , הליכות . בעיניי הריון הוא חוויה אלוהית.

בשתי הלידות שלי החלטתי ללדת ללא אפידורל, לידה פעילה. איתי בחדר הלידה "שני" דולות מדהימות שהן רועי ואוהד אבות ילדיי שתפקדו מדהים. 3 שנים. 5 הריונות. 3 הפלות. 2 לידות. בגיל 42.5 ילדתי את רנה ובגיל 44.5 את ריי.

ירדנו מרכבת ההרים המטורפת הזו והתחלנו את החיים . כבר לא ביקום מקביל אלה ביקום הזה שכולל בקבוקים ,טיטולים ולילות ללא שינה.חום גוף של ילדים, חיבוק, חיוך ללא שיניים ואז צחוק של פה מלא מהן.

עיוותי מילים שהופכים עם הזמן למשפטים מלאי משמעות בקול מצפצף. היום ביומו של הורים שחווים את החיים גם דרך העיניים של ילדיהם. בשבילי זו מהות חיים שהתגשמה. אז בגיל 40 וקצת החלטתי להיות אמא ולקחתי זאת כמטרת חיי. במשך 3 שנים שיננתי לעצמי - 'לא להשבר , בכל הכח, לראות רק את המטרה. אני אהיה אמא. רק תוצאה אחת מול עיניי. א-נ-י א-ה-י-ה א-מ-א ' אומץ.אורך רוח. אמונה .תקווה.ידיעה וחוסן נפשי עצום - זה שווה את זה.

תוהה מי יכול לעזור לך לעבור זאת בהצלחה ? לחצי כאן והכירי את האנשים שמאחורי אורו